המשחקים חייבים להימשך. 12 אנשים לא

27 שנים אחרי מלחמת העולם השנייה, גרמניה המערבית ביקשה להציג את עצמה כמדינה חדשה. פתוחה, דמוקרטית ושלווה. העולם הגיע כדי לראות ספורטאים שוברים שיאים, מנצחים ומניפים דגלים. וגרמניה רצתה להראות לעולם משהו חשוב מאוד לגבי עצמה: תראו אותנו. השתנינו.

האולימפיאדה שהעולם לא שכח

קצת אחרי ארבע לפנות בוקר ב-5 בספטמבר 1972, שמונה מחבלים מארגון הטרור ספטמבר השחור טיפסו על גדר הכפר האולימפי. היעד: בנין 31, מגורי המשלחת הישראלית.

בחדר הראשון נפתחה הדלת ויוסף גוטפרוינד, שופט ההיאבקות הישראלי, קלט את המצב והשליך את גופו על הדלת בניסיון לעצור את המחבלים מלהיכנס לחדר. הוא לא צלח. משה ויינברג ויוסף רומנו נרצחו מייד. תשעה ישראלים נוספים נלקחו כבני ערובה ובמשך שעות ארוכות כל העולם צפה דרך מקלטי הטלוויזיה במתרחש.

בלילה, בניסיון חילוץ כושל בשדה התעופה פירסטנפלדברוק, נהרגו כל התשעה. סה"כ 11 ישראלים נרצחו.

אנטון פליגרבאואר, שוטר גרמני בן 32 שהיה בחופשה עם אשתו ובנו בן הארבע, הוקפץ לסייע. הוא לא חזר הביתה.

למה אני לא אוהב לספר את הסיפור הזה? כי האירוניה ההיסטורית מצמררת. חלק מהנרצחים היו קשורים למשפחות של שורדי שואה. יוסף גוטפרוינד עצמו, היה שורד שואה. והנה דור אחד בלבד ויהודים נרצחים שוב על אדמת גרמניה. רק שהפעם הם לא היו במחנות, הם היו ספורטאים, במדי נבחרת ישראל.

למחרת נערך טקס זיכרון באצטדיון האולימפי. בהתחלה חשבו לבטל את כל האירוע אבל מישהו אמר:

The Games must go on.

53 שנים עברו. המשחקים נגמרו מזמן. המדליות התיישנו. השיאים נשברו. אבל השמות נשארו איתנו.

"אדם נשכח ברגע ששמו נשכח" אמר האמן הגרמני גונטר דמניג. לכן עלינו לזכור ולומר את שמותיהם. יהי זכרם ברוך.

מאמר זה נכתב על ידי אמיר בברלין, מדריך טיולים בברלין משנת 2013, המתגורר בעיר מאז 2006 ומתמחה בהיסטוריה של ברלין, סיורים קבוצתיים, פרטיים, סיורים קולינריים, שואה וטיולים למשפחות.

לטיולים ומסלולים בקרו באתר: https://www.amirinberlin.com/ 

עקבו אחרינו בפייסבוק: https://www.facebook.com/amirinberlin 

באינסטגרם: https://www.instagram.com/amirinberlin/ 

ביוטיוב: https://www.youtube.com/channel/UCk-a3glKJ0WICAu6PeoUiEA 

בטיקטוק: https://www.tiktok.com/@amirinberlin