ברלין היא אולי אחת הערים הידידותיות ביותר לקהילה הגאה בעולם, אפשר לומר מושלמת לגייז - למה?
כי אפשר להרגיש בה חופשי! אפשר ללכת יד ביד, להתנשק, להתחבק, גברים נשים מבלי להרים גבה של אף אחד לכיוונכם.
ראש עיריית ברלין לשעבר (קלאוס ווברייט) שהיה ראש העיר במשך כ-20 שנה היה הומוסקסואל מוצהר.
בואו נתחיל מזה שברלין ידועה למעלה ממאה שנה כמרכז הקהילה הגאה באירופה. חקר המיניות התחיל בברלין, לא תאמינו ע"י חוקר יהודי - מגנוס הירשפלד - רופא וסקסולוג יהודי גרמני ממקימי הוועדה המדעית-הומניטרית ונחשב לאחד מחלוצי התנועה למען זכויות הלהט"ב.
הירשפלד קרא להנהגת אמצעי מניעה והתבטא נגד רדיפת ההומוסקסואלים והלסביות בידי רשויות החוק. ב-1919 הקים את המכון לסקסולוגיה בברלין (Institut für Sexualwissenschaft) שהיה הגוף הראשון בעולם שהוקדש לחקר המין.
במכון הייתה ספרייה גדולה של ספרים בנושא מין, וכן ניתן בו ייעוץ רפואי. מבקרים מכל אירופה באו למכון כדי להבין טוב יותר את מיניותם; אפילו כיתות בית-ספר ביקרו במוזיאון למין שהיה חלק מן המכון.
המכון פרסם ספרים וכתבי עת, בעיקר בנושאים הקשורים ל"מין השלישי". באוסף המוזיאון והמכון היו אלפי תמונות של חריגים מיניים (אינטרסקסואלים, סריסים, וכו'), אביזרי מין, תמונות ארוטיות שציירו פטישיסטים, סדיסטים, מזוכיסטים וכדומה, אמצעי מניעה ומוצגים אתנוגרפיים.
כ-20,000 בני אדם פקדו את המכון מדי שנה. המכון דגל בחינוך מיני, בעידוד השימוש באמצעי מניעה, בטיפול במחלות מין ובמתן שוויון זכויות לנשים.
עובדי המכון נתבקשו לעתים קרובות להגיש חוות דעת מקצועית לבתי המשפט במקרה של עבירות מין.
אבל, לא הכול וורוד בברלין, יש לה היסטוריה ולא סתם אחת. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 אחת מפעולותיהם הראשונות הייתה לבזוז את המכון ולשרוף את הספרייה הענקית והארכיונים שלו בפומבי, בוודאי זכורה לכם שריפת הספרים המפורסמת ההיא בעשירי למאי 1933 בכיכר האופרה. התמונות המוכרות של שריפת הספרים (כמו זו המצורפת) הן בחלקן הגדול תמונות של ספריית המכון העולה באש.
בהזדמנות זו הנאצים גם החרימו את רשימות השמות שהיו במכון ובכך נחרץ גורלם של רבים למוות.
הירשפלד שהיה גם הומוסקסואל לא נתפס בידי הנאצים, למזלו הוא היה באותה עת במסע הרצאות בחו"ל, בין היתר הוא ביקר גם בישראל והרצה בת"א ואף, יש אומרים, נפגש לקפה עם ראש העירייה דאז מר מאיר דיזינגוף.
הירשפלד מת בניס שבצרפת ביום הולדתו ה-67.
סעיף 175 - היה סעיף בחוק העונשין הגרמני שאסר על יחסים אינטימיים בין גברים. סעיפי חוק דומים התקיימו במדינות רבות בעולם, ובחלקו עדיין קיימים, אולם זה הגרמני ידוע לשמצה בשל השימוש שעשה בו המשטר הנאצי לכליאת הומוסקסואלים במחנות ריכוז, לסירוסם ולהמתתם. חלק גדול מהאסירים לא זכו לפיצויים מממשלת גרמניה, כי הם נחשבו לפושעים. יתרה מזו, חלק מהאסירים ששרדו את מחנות הריכוז נשלחו לכלא לסיים את תקופת מאסרם על פי סעיף 175.
במחנות הריכוז נהגו לסמן נקודה שחורה על שרוול חולצתם של ההומוסקסואלים ועל גב החולצה את המספר 175. מאוחר יותר ההומוסקסואלים הוכרחו לענוד טלאי שצורתו משולש שווה צלעות הפוך וצבעו וורוד.
שיעור התמותה בקרב ההומוסקסואלים בתקופת המלחמה (מלחמה"ע השנייה) היה השני בגובהו כ-60% מבין קבוצות האסירים. סעיף 175 נשאר בתוקף גם לאחר המלחמה עד לביטולו בשנת 1969 בברלין. ב-1986 נבחר לראשונה נציג הומוסקסואל מוצהר לבונדסטאג מטעם מפלגת הירוקים.
ברלין של היום שונה מאוד מהתקופה השחורה ההיא של שנות השלושים. היא עיר ענקית, ליברלית, צבעונית שמושכת אליה כ-30 מליון תיירים בשנה ובחלקם גם גייז. ברלין מחולקת לאזורים וכל אזור / שכונה בעלת אופי אחר וייחודי לה.
רובע שונברג (Schönenberg) הוא הבית והלב של הקהילה הגאה בברלין כבר למעלה מ-100 שנה. אין בה אתרי תיירות מסורתיים אך נחשבת למרכז קניות חשוב ויוקרתי. אבל לא רק שונברג, המודעות והפתיחות כמובן נמצאים בכל העיר כולה. הוכחה לכך היא התמונה הבאה שצולמה בחגיגות מצעד הגאווה של 2020.
דגל הקהילה הלהט"בית מונף בגאווה בכניסה למשרדי האוצר הגרמנים בברלין מה שהיה לשעבר משרדי חיל האוויר הנאצי (Luftwaffe). ולמטה יותר תצלום מהתקופה החשוכה ההיא. מצאו את ההבדלים.
לטיולים ומסלולים בקרו באתר: https://www.amirinberlin.com/
עקבו אחרינו בפייסבוק: https://www.facebook.com/amirinberlin
באינסטגרם: https://www.instagram.com/amirinberlin/