• אמיר בברלין

ג'ורג' פלויד בברלין בזמן הקורונה


השתתפתי בהפגנה שקטה אבל זעקתי מבפנים - וזה לא מה שאתם חושבים



ציור קיר של ג'ורג' פלויד במאואר פארק, ברלין

כבר שנסעתי מביתי עם הבן שלי שבשכונת שרלוטנבורג על האופניים לכיוון אלכסנדר פלאץ, ראיתי אנשים שמטרתם הייתה כשלי.

הם היו לבושים שחור (מה שאני לובש בדר"כ, בלי קשר לאמרה כזו או אחרת ואני מכיר עוד כמה כאלה) החזיקו בידיים שלטים שעליהם היה כתוב "די לגזענות" "די לאלימות" "חיים שחורים חשובים" ומה שהיה יפה בזה שזה היה כתוב לאו דווקא בגרמנית או באנגלית, אלא גם בספרדית ואפילו בעברית.

הבן שלי וחבריו מאוד אקטיביסטים, פעילים באופן ישיר או עקיפין בכל נושא חברתי כזה או אחר, הולכים להפגנות ללא מורא וסייג, מביעים דעתם על הבריות ובעיקר בפני הוריהם שיותר טרודים במחייה מאשר הגייה (ככה זה שלא עובדים כבר כמה חודשים כי התיירים נעדרים).


כשהגענו לאלכסנדר פלאץ, הכיכר הייתה מלאה באנשים: צעירים, זקנים, נשים גברים, כמעט כולם לבשו שחור ופתאום אחזה בי תחושה נפלאה של מה זה להיות חלק ממשהו סולידרי, משהו חשוב מעבר לקיום היומיומי שלי האישי.

הבן שלי הסתכל עלי ומבלי לומר מילה רק עם עיניו כאילו אמר לי - "אתה רואה, אמרתי לך, זה חשוב היה להגיע".

בהתחלה גם אני חשבתי בדיוק כמוהו אבל לאחר כמה דקות, באמת לא אשקר, אולי 10-15 דקות, המנגנון האבהי שלי התחיל לעבוד והרגשתי חסר מנוחה ומחשבה קפצה למוחי ולא הרפתה - הקורונה!


לפי נתונים של המשטרה בהפגנה נכחו כ-15,000 אלף איש, אז נכון שמרבית המשתתפים היו חבושים במסיכות, אבל אף אחד לא שמר על מרחק של מטר וחצי האחד מהשנייה (abstand בגרמנית), ופה ושם מישהו הסיר את המסכה כדי לעשן או לדבר בטלפון ואני כל מה שיכולתי לראות זה את הנגיפים מתרוצצים ומקפצים בין כולם.

זה לא שאני איזה חרד זקן שמפחד ממפגש חברתי בתקופת הקורונה, בואו, אבל אני כן היפוכונדר ידוע שגם לפני הקורונה לא הייתי בין אלה שהיה נוהג ללחוץ את ידיהם של אחרים כי לך תדע איפה היד הזו הייתה לפני כמה רגעים ?. ותחסכו ממני את הפירוט הגרפי.

ומה שעוד הפריע לי זה, שאם ל-15,000 אלף איש מותר להצטופף בשם ג'ורג' פלויד ללא פחד באישור העירייה והמשטרה אז למה לעזאזל לא פותחים כבר את השמיים? שהתיירים יוכלו להגיע שוב, שאחזור לעבוד.. או את בתי הקולנוע והתאטראות? שאוכל לעלות על הבמה שוב (חזרתי להופיע אחרי 13 שנה שלא שיחקתי, בתאטרון נחשב בברלין שנקרא מקסים גורקי בהצגה שגם מדברת על סכסוך, אחר, לא של שחורים ולבנים.. נו אתם יודעים איזה..)



ואהבת לרעך כמוך

בכל אופן, בשלב מסוים הודעתי לבני וחבריו שאני פורש בשיא, כמו שנאמר, ונסעתי חזרה על האופניים הביתה.

הרגשתי טוב עם עצמי, הנה לקחתי חלק במשהו גדול, משהו חשוב, אכפתי, רלוונטי. ואז נזכרתי שהילד נשאר שם עם כולם אז שלחתי לו הודעה שלא יבוא לבקר בקרוב, חשש מאיזה נגיף, נו היפוכונדר מה אתם רוצים?..


#אמירבברלין #ברליןקורונה #גורגפלויד #חייםשלשחוריםחשובים #דילאלימות #דילגזענות #אנילאיכוללנשום


עקבו אחרינו 

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • Blogger

2020 | כל הזכויות לתוכן האתר שמורות לאמיר בברלין.